אני לא רוצה שאנשים יאבדו תקווה בחיים
מזית רפמן, קואוצ’רית ויועצת זוגית לא שגרתית מקריית מוצקין, מגלה כיצד הצליחה לעמוד על במות, לטפל בהתנדבות בחיילי צה”ל השבים מהלחימה ולהוות השראה לנשים
למזית רפמן, בת 43, קואוצ’רית ויועצת זוגית לגמרי לא שגרתית מקריית מוצקין, יש לה סיפור חיים שנראה כאילו נלקח מתוך סרט קולנוע. בימים אלו, בעזרת תעצומות נפש בלתי נלאות, היא עומדת על במות, מטפלת בהתנדבות בחיילי צה"ל השבים מהלחימה, מהווה השראה לנשים אחרות ומפיחה תקווה שהכול אפשרי.
היא פיתחה את השיטה "מהתהום לפיסגה" המבוססת על שלבים ומשימות, שאותן מקבל כל מטופל בהתאמה ללוח הזמנים שלו, למצבו וליכולתו. כבר מעל לעשור היא מרצה ברחבי הארץ על סיפורה מעורר ההשראה, זאת במקביל לעבודה בקליניקה הפרטית שלה שבה סייעה עד כה לאלפי מטופלים לעבד את חוויותיהם וליצור מציאות מיטיבה יותר. אין לה קלסר לקוח לרישום וגם לא סטופר כשמסתיימת שעת הטיפול. "אני זמינה להודעות ווטסאפ ושיחות טלפון גם בשתיים לפנות בוקר. בסוף כל יום אני מחכה מהמטופלים לדו"ח יומי, מה שיוצר בהם מחויבות לתהליך והבנה שיש להם ליווי צמוד, מסור וטוטאלי 24/7", היא אומרת בגאווה.
מזית: "שיטת הטיפול שלי מבוססת על חמישה שלבים, שיובילו כל אחד ואחת לדרך בטוחה ולטיפוס לפסגה. כך כל אחד מטופל בהתאם למה שהוא צריך. שיטת הטיפול משולבת בשיחה עם עשייה. אני והמטופל בוחרים משימות קטנות, שהן למעשה צעדים קטנים כי בצעדים גדולים אפשר להתרסק ללא פעולות ולא יקרה דבר. אני בקשר זמין וישיר עם כל מטופל שלי על בסיס יומי בוואטספ, זאת בנוסף לתור בקליניקה או טיפולים טלפוניים שלי ברחבי הארץ ובחו״ל. הרצאת הדגל שלי גם נקראת ’מהתהום לפסגה’, ואני נמצאת על הבמות האלה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים עם סיפורי האישי. שיטת הטיפול שלי זו השליחות שלי, ואם הצלתי נפש אחת כאילו הצלתי עולם ומלואו. אני לא רוצה שאנשים יאבדו תקווה בחיים שבהחלט שווים את זה, ולכן אני נלחמת ביחד איתם".
מאז שמזית זוכרת את עצמה תמיד היא ’פיצחה’ כל אדם והרבתה לסייע לקרוביה, שם נזרעו בה ניצני האהבה והדאגה לזולת. מגיל קטן הכינוי שלה היה ועודנו נותר: המרגיעה הלאומית. היא גדלה בקרית ים בבית חם ואוהב, מלא ערכים, מוקפת משפחה וחברים עם שני אחים והורים אוהבים, מכילים ותומכים: שמעון נדב ז"ל, קבלן בנייה, ואורה נדב, בעלת גן ילדים. בצבא היא שירתה בפיקוד העורף בנצרת כרל"שית של מפקד הבסיס אלוף משנה אבי ברגר, שגם זיהה בה יכולות ניהול יחסי אנוש ושהיא פשוט קוראת אנשים.
לאחר עיסוק בתחום האופנה בפילדלפיה במשך כמעט עשר שנים הגעגוע והכמיהה לשינוי ולהקמת בית בישראל גרמו לה לשוב לארץ. היא למדה קואוצ’ינג בגומא, ייעוץ זוגי אצל ד״ר מיכל צוקר וקורס אקסס בארס, אך את הלימודיים האמיתיים ואת מה שעובד באמת למדה על בשרה.
בסיום לימודי הקואוצ’ינג הכירה את בן הזוג הקודם שלה, שהותיר בה טראומה של ארבעה חודשים של זוגיות אלימה, שבמהלכה נדלקו כל הנורות האדומות אך היא בחרה להתעלם. "תירצתי בשבילו תירוצים ושיקרתי לעצמי, אך בתוך תוכי בחרתי שלא להאמין. הוא היה אובססיבי וקנאי ברמות לא שפויות וכמעט כל יום היו בינינו ויכוחים. לילה אחד היד שלו עלתה למעלה מולי, וידעתי שאם לא אזוז היא תנחת לי על הפרצוף. ברחתי לחדר לארוז את הבגדים (טעות נוראית), ושם הוא הפיל אותי על המיטה, חסם אותי עם הידיים והרגליים. אז התחיל מאבק עד שהצלחתי לברוח, ו’למזלי’ יצאתי עם סימנים כחולים בידיים ובגוף העליון וטראומה. יום למחרת לא עיכלתי מה שקרה, חוויתי ניתוק ושידרתי ’עסקים כרגיל’, מה שהתברר בדיעבד כסימפטום של פוסט טראומה".
מזית, מהם המסרים שלך עבור נשים הסובלות מאלימות פיזית או מילולית בזוגיות?
"קודם כל להתבונן באמת, לא לשקר לעצמך ולתרץ תירוצים, כי כשיש נורה אחת אדומה זה מספיק ולא צריך לחכות לעוד נורה. כמו כן חשוב מאוד לשתף אנשים קרובים ולתכנן מראש את העזיבה בצורה נכונה ולא לעשות אותה לבד תוך כדי הסיטואציה הקשה".
מאותו היום שבו נפטר אביה מדום לב החל להידרדר מצבה הנפשי. "מאדם שמח ואנרגטי הפכתי ל’צל’. לא אכלתי, לא ישנתי, לא דיברתי ולא יצאתי מהבית. לא יכולתי יותר לשאת את הכאב שעברתי, המשכתי לסבול ופשוט רציתי לסיים את הסבל הזה. היו ימים שלא התקלחתי ולא ישנתי תקופה ארוכה מאוד. הגעתי למצב של פגיעות עצמיות וגם תכננתי ניסיון התאבדות, כולל מכתבים שכתבתי לקרוביי. בשעות הקריטיות שבהן התחבטתי אם לשים קץ לחיי הרגשתי לפתע קול עולה מתוכי ואת רוחו של אבא. בחרתי להתחיל מחדש, להילחם ב’שדים’ שלי וטיפלתי בעצמי לבד, בלי כימיקלים ובלי גורם מומחה חיצוני", היא מספרת בגילוי לב.
שבועיים לפני שנפטר אביה ישבו שניהם לפגישה על כוס קפה. "אבא שלי שאל אותי: ’את כבר מוכנה שאבנה לך קליניקה חלומית?’. עניתי לו: ’אבא, מכל מה שלמדתי אני אקח 30-20 אחוז ו-80-70 אחוז יהיה שלי’.
אבא שלי לא הבין את תשובתי, כי הייתי צריכה לענות לו כן או לא, ואז השיב: ’יא בינתי, מה שתעשי תתמידי ואת תהיי שם דבר’. הוא נפטר ולא זכה לבנות לי את הקליניקה שהוא חלם. אחרי שקמתי מהתהום לפסגה הבנתי שיש לי שיטת טיפול ביד, ואז נזכרתי באותה שיחה שלנו".
מזית מודה כי כאדם מאמין היא מרגישה את רוחו של אביה מלווה אותה לכל אורך הדרך ומעבירה לה מסרים. "הבטחתי להמשיך את דרכו, דרך של נתינה לאחרים. עשיתי עסקה עם אלוהים, כי כל אחד מקבל מה שהוא מסוגל להתמודד איתו ואין מקריות. יש לי שליחות מתוך מה שחוויתי על בשרי ובזכות החיבור והאמונה. אני מעין צינור שעוזר להתמודד עם חרדות, לחצים, פחדים, דיכאון, טראומה ומחסומים רגשיים".
מזית עברה תהליך ריפוי עצמי בעזרת תעצומות נפש גדולות, ושנה לאחר הזוגיות האלימה נישאה לבחיר ליבה מאור רפמן, קבלן איטום. הם עברו לגור בקרית מוצקין והביאו לעולם את ליאם, בן שמונה, וקים, בת חמש.
מתחילת הלחימה בשבעה באוקטובר 2023 יצאה מזית בפרויקט חברתי חשוב, המסייע לחיילים השבים מאזורי הלחימה ומעניק להם אוזן קשבת וסיוע בעיבוד חווית הלחימה ופוסט טראומה. עשרות מכתבי תודה מחיילים ומשפחותיהם מתקבלים אצלה וזה הדלק שמניע אותה. הפרויקט יצא לדרך בעקבות אמא, שבנה נלחם בעזה ופנתה למזית באינסטגרם ולאחר מכן שוחחה איתה.
מזית: "באינסטינקט האימהי שלה היא הרגישה שמשהו לא בסדר עם בנה, אבל לא ידעה לשים את האצבע. היא לא הפסיקה לבכות ואמרה לי: ’את חייבת להציל לי את הילד’. היא סיפרה לי על התנהגויות שלו, שהיו תסמינים של חרדה וטראומה ממראות קשים שחווה. כשיצא הביתה לחופש קצר שוחחתי איתו, והוא סיפר על חברים שלו שגם במצב דומה ושאל אם אסכים לעזור להם. כמובן שעניתי בחיוב, ומשם בעצם התחיל הפרויקט הכולל טיפולים טלפוניים שאני מעבירה. זה המעט שאני יכולה לעשות עבור מי שנלחמים למעננו ולמען המדינה. אם יש חיילים נוספים שצריכים וזקוקים לעזרה, אשמח שיפנו אותם אליי, כמובן ללא כל עלות כספית".
אחד הדברים שמלמדת מזית את מטופליה זה הנעה לפעולה, "כי התקדמות נמדדת בצעדים קטנים, לאט ובטוח. בהרצאה שלי אני אומרת וגם לכל מי שמגיע אליי: ’זמנים זה לאלוקים’ ומוסיפה שאין קיצורי דרך להצלחה ולטיפול בנפש. ביחד אנו סופרים ניסויים והצלחות, כי אצלנו בלקסיקון אין דבר כזה כישלון", היא מסכמת באופטימיות.
