”הזיכרון חזק ונוכח וטבוע עמוק בתוכי”
מרסל אפרת כהן, בעלת חברה בע”מ, שחקנית, מרצה, עיתונאית ספורט ושדרנית רדיו, מגלה מדוע הוציאה לאור את ספרה ”לחיות בלי אמא – איך להתגבר על משברים ולהפוך לאדם עוצמתי” (הוצאת סטימצקי)
הסופרת מרסל אפרת כהן, אשת עסקים, בעלת חברה בע"מ, שחקנית, מרצה, עיתונאית ספורט ושדרנית רדיו הוציאה לאור את ספרה "לחיות בלי אמא – איך להתגבר על משברים ולהפוך לאדם עוצמתי" (הוצאת סטימצקי). הספר, שיצא במימון המונים בהדסטרט (זכה לתמיכה של כ-45,000 שקל) נועד לתת כוח, השראה וכלים לראות את האור, היכן שיש הכי הרבה חושך – במיוחד בימים אלו.
הספר מדבר לכל מי שמחפש תקווה וממחיש – באמצעות תובנות פרקטיות שכל אחד יכול ליישמן – שגם מהרגעים הקשים ביותר אפשר לצמוח למקומות הגבוהים ביותר. הספר מתאים לכל מי שאיבד הורה או חווה אובדן במשפחה בכל גיל, מי שעבר טראומה, משבר פיזי או נפשי או תקופה קשה, מי שרוצה לקבל כלים פרקטיים להתמודדות עם מצבי משבר ואי-ודאות ומי שמעוניין לעבור תהליך התפתחות אישית והעצמה ולחזק את החוזקות שלו. הספר כתוב כזרם תודעה, וכל פרק בו עוסק בכמה נושאים בסגנון שוטף שקופץ בין מחשבות שונות.
מרסל אפרת: "כשגדלים חיים שלמים עם אמא שאיננה, מתפתחים רגשות שנאה, הן כלפי אלוהים והן כלפי האמא המתה. יש קשר חזק בין שני דברים אלה. במשך הזמן נוכחתי ששיחקו בי רגשות קהים, רעים ולא נעימים. לפעמים אני מזהה רק את הזיכרון שלהם, אבל הוא חזק ונוכח והוא טבוע עמוק בתוכי. תחילה הרגש הרע הזה עלי בי בילדותי. אז זו הייתה שנאה כלפי אמא. הרגשתי חוסר צדק שחוויתי עוד מינקות. לפעמים זה היה ’רק’ כעס’ על העזיבה שלה. לפעמים הרגשתי כמו ילדה אבודה של אלוהים ושל אמא, ששניהם עזבו אותה והיא כואבת ומתגעגעת. בהיותי בת שש בערך ניטעה בתוכי ידיעה חדשה של האמת, שאימי הביולוגית אינה בחיים, ועד שמלאו לי תשע שנים התמודדתי – לטוב ולרע – עם קיומה של (שם בדוי), שנהגה בי, בין היתר, גם באלימות מילולית ופיזית. גירושיו של אבא גרמו לי לחוות פרידה מאמה חורגת, דמות האם בחיי. ובכלל, הערבוב בין תחושת הקורבנות לבין ניצני המנהיגות העצמית שהחלו להנץ בי בתחילת שנות העשרה לא תרם ליציבות שלי. לתוך המערבולת הזאת נכנסו גם השוואה לאחרים, פרידה מחבריי בשכונה, אירועים של ניצול מיני וצורך לבסס את מעמדי בשכונות מגורים שונות".
מרסל אפרת כהן, בת 34, נחשבת למומחית ליציאה ממשברים, אובדן, טרגדיות ושינויים פתאומיים שנכפו עלינו. בימים אלו היא מעבירה הרצאה מעוררת השראה בשם "ששת הכוחות: לחיות בלי אמא – סיפורה של תינוקת", שבה היא משתפת במסע המורכב שעברה וחושפת את ששת הכוחות החבויים בתוכנו. היא שואבת השראה מפילוסופיית הזן ומאמינה שבאמצעות בקשת עזרה, עמידה על זכויותינו וטיפוח מודעות עצמית יכול כל אחד לשנות את חייו ולחיות במציאות מלאה באופטימיות, אושר, צמיחה וצחוק.
היא למדה, בין היתר, טיפול בתנועה במכללת וינגייט, טיפול בהתמכרויות בשיטת ״12 צעדים״ במכללת שורשים NLP ועוד, ועשתה התמחות בתחומי התקשורת, הטלוויזיה והבמה. היא מנטורית ובעלת חברה בע״מ הכוללת את "תיאטרון המעיין הקסום" – חוגי תיאטרון המונה כ-100 שחקנים.
ד״ר עו״ד יניב זייד - ״דוקטור שכנוע״ הנחשב למומחה בינלאומי לשיווק ומכירות: ״ספר חובה לכל מי שחוו אובדן ומשבר בחיים ורוצים כלים פרקטיים להתמודדות בהווה ועם משברים עתידיים. וגם לרוצים לשמור תמיד על אופטימיות וחשיבה חיובית, גם כשהעולם סוער בחוץ. מרסל בחוכמתה וברגישותה מפליאה לתאר את סיפור חייה המורכב והמרתק שמספק הצצה לפריפריה החברתית והכלכלית בישראל, עולם העסקים, אהדה לקבוצות כדורגל, הטרדות מיניות, יחסים בין דוריים ועוד".
ד״ר גבי זהר, עו״ס קליני, עורך ומגיש תכנית התרבות ״זהר צפוני״ ברדיו צפון: ״ביוגרפיה נוקבת הכתובה בכאב ובכנות, הופכת את הסיפור האישי כל כך של מרסל אפרת כהן לכאב של כולנו, ולא רק אלה שאיבדו אמא בגיל רך. סיפור כתוב היטב, מנומק, עלילה טרגית, שאלמלא היתה ביוגרפיה אישית הנטועה במציאות אמיתית, ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר בעלילה ספרותית מומצאת היטב. היכולת לגעת ברגש מחד גיסא, ולשמור על מקום המספר האובייקטיבי מאידך גיסא, הופכים את סיפורה של מרסל ’לחיות בלי אמא’, לספר מרתק המתמודד בהצלחה בקריטריונים ספרותיים מובהקים״.
מרסל אפרת מודה כי "הספר נכתב בנסיבות אחרות, אבל יש בכוחו לחבק, ולו במעט, את כל היתומים החדשים שהתווספו באוקטובר 2023, בעקבות הטבח הנורא ומלחמת ’חרבות ברזל’. זהו ספר על החיים בצילו של אובדן פתאומי, שיוצר הלם כאשר מתרחש, עם השלכות מרחיקות לכת בעתיד. קל לי להמשיל את חיי למסע של רכבת. מסע מרובה תחנות, חלקן נעימות וחלקן מאתגרות ביותר. חיי קשורים קשר בל יינתק ברעיון הרכבת: אבי עובד ב’רכבת ישראל’ ואימי הביולוגית מצאה שם את מותה. ולי, מרסל הקטנה, נותרה הברירה – האם להיגרר אחר נסיבות חיי או לנהוג את הקטר. רכבת חיי נושאת את הכותרת ’לחיות בלי אמא’, ולי נותרה הבחירה אם להתמקד בחלקה השני: ’בלי אמא’ או דוקא בחלקה הראשון: ’לחיות’, על אף הכל".
ב-23 במאי 1990, כשמרסל אפרת הייתה תינוקת בת שמונה חודשים בלבד, היא איבדה את אמה, ובכך למעשה איבדה את האמון בעולם, באנשים סביבה ובעצמה. אמה גילה כהן התמודדה עם דיכאון לאחר לידה, בלי מודעות למחלה ובלי תמיכה. מרסל אפרת מתארת סצנה קשה שהתרחשה באחת השבתות במהלך השנה הראשונה לחייה: אמה חטפה התקף זעם ובמהלכו הניחה את ידיה הקטנות על פלטת האוכל החמה. היא אינה זוכרת את הכאב, אבל בעיני רוחה היא רואה דמעות של שיברון לב. אמה הרימה סכין ואיימה על אביה, והוא נאלץ להזמין משטרה. הוא בחר שלא להגיש תלונה והתנה זאת בכך שאשתו תלך לטיפול. היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי באשפוז יום, ובסיום כל יום היא הייתה מגיעה לאסוף אותה מהמעון ולהמשיך לטפל בה. כשגילה הייתה בת 27 פגעה בה רכבת נוסעים, שהייתה בדרכה מתל אביב לחיפה. מחקירת המשטרה עלה כי לא מדובר בהתאבדות.
היא מודה כי היו לה כל הסיבות להיכשל: יתומה, בת יחידה, מעוטת יכולת משכונת פשע, תרבות משפחתית מתקרבנת "ובנוסף לאלה, הרגישות היוצאת דופן שלי ונזקקות להמון חיזוקים ותשומת לב. אבל הצלחתי! בספרי אני חושפת את כל הדרך שלי מלמטה בכל תחנות חיי, ללא דמות אם, ומשתפת בכלים שהפכו אותי לאדם שאני היום - מאושרת מבפנים, אישה עצמאית בעלת ביטחון ודימוי עצמי בריא, תודעת שפע והצלחה כלכלית", היא אומרת.
בספרה היא מתארת את האובדן הנוסף שחוותה בעקבות הגירושין של אביה רחמים ואמה החורגת, שגרם לה לאבד בבת אחת משפחה שלמה. "רק אחרי שמלאו לי 30 העזתי לחזור לבני אותה משפחה ולומר להם: ’נטשתם אותי’". בגילוי לב אמיץ היא חושפת בספרה אונס קשה שעברה בגיל תשע על ידי נער, שהיא נהגה לשחק בשכונה איתו ועם נערים נוספים. "אין לי מילים ליפות את מה שקרה: נאנסתי. זה קרה על אף כל הפעמים שניסיתי לברוח, על אף כל הרמזים שניסיתי לרמוז למשפחה שלי כדי להמחיש שאני סובלת. הוא הטריד אותי במשך שלושה חודשים, ואף אחד לא ראה. ואני לא ידעתי שזה אסור. איש מעולם לא דיבר איתי על זה. לחיות בלי אמא משמעו לא דעת כלום על היותך אישה".
עם השנים הגיעה להישגים משמעותיים בהעלאת הערך העצמי והדימוי העצמי שלה, ובחרה באופן מודע להרחיב את תודעת ה’יש’ על חשבון תודעת ה’אין’, שעל שתי גישות אלו היא מרחיבה לאורך ספרה בהקשרים שונים כתובנות חשובות לחיים. "כיום אני עם אופק שלי, וביחד אנחנו מנצחים. כיום טוב לי, וכבר אינני פוחדת, אני בטוחה ויכולה לעמוד בפני כל מהמורה", היא אומרת בסיפוק.
בימים אלו היא עובדת על ספרה השני, "לחיות עם אבא", שיהיה ספר המשך והוקרה לאביה רחמים ולכל האבות שגידלו לבדם את ילדיהם לאחר מות נשותיהם בנסיבות שונות. "מי שמכיר אותי יודע שהאדם החשוב לי בעולם הוא אבא שלי. אנשים שמכירים את שנינו יספרו על הקשר בינו וביני ויעידו על ההערצתה שבה אני מספרת עליו והוא עליי. זה נראה לי טריוויאלי ומובן מאליו, אבל כפי הנראה זה אינו כך", הוא אומרת לסיום.
"לחיות בלי אמא – איך להתגבר על משברים ולהפוך לאדם עוצמתי" נמכר בחנויות סטימצקי ברחבי הארץ:
https://www.steimatzky.co.il/01014087
