”מדי יום אנו חווים אזעקות, יירוטים, כטב”מים ועוד”
המשוררת והסופרת רחל שדה מקיבוץ שדה נחמיה החליטה להוציא לאור שלושה ספרים חדשים דווקא בימי המלחמה: ספר השירים ”פינות הליטוף של הלב” וספרי הילדים ”מילים נרדפות” ו”תבת המשאלות” (הוצאה עצמית)
המשוררת והסופרת רחל שדה מקיבוץ שדה נחמיה, הנמצא במרחק של חצי ק"מ בלבד מקריית שמונה, הוציאה לאור בימים אלו שלושה ספרים חדשים: ספר השירים "פינות הליטוף של הלב" וספרי הילדים "מילים נרדפות" ו"תבת המשאלות" (איורים: חן אופיר, הוצאה עצמית).
"מזה למעלה מתשעה חודשים נמצא קיבוץ שדה נחמיה בקו האש הצפוני. למרות שאנו לא מפונים על ידי המדינה מדי יום אנו חווים אזעקות, יירוטים, כטב"מים ועוד. אחרי יום וחצי, שבהם שהיתי אצל בני, ההחלטתי לחזור לביתי ולהתמודד עם ההשלכות. בין היתר לימדתי בהתנדבות עברית וספרות את התלמידים הלא-מפונים בתיכון האזורי עמק החולה בכפר בלום, מה שעזר לי להתמודד עם המצב. התלבטתי אם להוציא לאור את שלושת ספריי בזמן מלחמה, ובסופו של דבר החלטתי לא לתת למצב להשפיע על כך. אני לגמרי חושבת שדווקא עכשיו אנו זקוקים למבוע של מעיין יצירתי".
שדה, אם גאה לזיו, מור ואביב, וסבתא לתשעה נכדים מקסימים המהווים השראה לכתיבתה, יצאה לפנסיה מעבודתה כמורה לספרות וללשון עברית במשך 40 שנה מתיכון עמק החולה שבכפר בלום. היא נולדה באסותא בתל אביב בשנת 1952, בת שנייה להוריה. רוב ילדותה ונעוריה עברו עליה בחולון, עיר חדשה שצמחה מדיונות חול שעליהן קפצו לא מעט היא וחבריה וחברותיה. "ילדות מאושרת של משחקי שכונה רבגוניים, היעדר מסכים וטלוויזיה, תנועת נוער, חברה ’סלונית’ ועוד. בתיכון למדתי במגמה ’ספרותית’, כך היא כונתה אז, כשהדגש היה על מקצועות הומניים ובעיקר ספרות. בין היתר למדתי ערבית ספרותית ומדוברת, מה שסלל עבורי את המקצוע הצבאי שלי בחיל המודיעין", היא מספרת.
במשך שנתיים היא שירתה בשארם א שיח בסיני, שירות חשוב ובעל משמעות, כשהנופים המדהימים של סיני וים סוף היוו לה רקע מדהים. כל חוויות ילדותה, נעוריה והתבגרותה מופיעות בשירים רבים בששת ספרי השירה שעד כה הוציאה לאור. כך למשל בספר השירים החדש "פינות הליטוף של הלב" מופיע שיר שעוסק בחזרה לשארם האחרת והשונה אחרי 50 שנה, או שיר שעוסק בהתרפקות נוסטלגית על חוויות ילדות ממרומי גילה.
תוך כדי הלימודים בסמינר למורים לוינסקי, שהיה ממוקם ברחוב בן יהודה בתל אביב וקבלת תעודת הוראה, היא נישאה למשה, קיבוצניק מהגליל העליון. כשבנם הבכור זיו היה בן שנתיים הם עברו לקיבוץ שדה נחמיה, שבו היא חברה עד היום, 45 שנה אחרי. ה’טוסקנה’ הפרטית שלה, המלאה פינות חמד יפהפיות לאורך נהר הירדן, ניכרת בשירים רבים שהיא כותבת. "לצערי, לפני למעלה משנה התאלמנתי, והוצאת שלושת ספריי החדשים באה לביטוי, כשאני מנסה לסלול את חיי ’החדשים’. בספר השירים החדש שלי מופיעים מספר שירים, שעוסקים בהתמודדות עם האבל וה’לבד’, שנוחת עליך בלי הכנה", היא אומרת בגילוי לב.
היא כותבת גם פרוזה וסיפורים קצרים, אך עדיין לא פרסמה אותם. היא אוהבת מאוד תיאטרון, ובצעירותה אף התקבלה ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב אך ויתרה על מסלול לימודים זה. את שבעת ספריה הקודמים הוציאה לאור בהוצאות ספרים (גוונים ואוריון), ולדבריה מכיוון שהפעם מדובר בעלויות בלתי אפשריות החליטה להוציאם לאור באופן עצמאי, דבר שהוזיל משמעותית את המחיר. "היה לי הכבוד והעונג לפגוש מאייר יצירתי ונפלא בשם חן אופיר, שהוא לא רק מאייר נהדר, אלא גם אדם מקסים. הספרים אינם משווקים לחנויות, לצערי, ולכן חשוב לי מאוד לקדם אותם מעל כל במה אפשרית", אומרת שדה.
"פינות הליטוף של הנפש" הוא ספר שירה שישי של שדה, ויש בו מגוון התייחסויות לנושאים שונים. בספר זה מזקקים שיריה את מהות הקיום האנושי. היא ממשיכה לסנוט ולבקר, אך גם מקבלת את הקיים ומשלימה עימו. חלק מהשירים מטלטל את הקורא, חלקם מתרפקים בנוסטלגיה על העבר, ואחרים חודרים לקרביים. מההיבט הלירי יש בו לא מעט חשיפה, שהמוטו של הספר מעיד על כך: "הַשִּׁירִים הַנִּסְתָּרִים שֶׁל בְּנֵי מֵעַי מְפַלְּסִים אֶת דַּרְכָּם אֶל סַף עֶרְוָתִי הַנֶּחְשֶׂפֶת". שיר נוסף בשם "נשיות" מספר: "בְּיוֹם הָאִשָּׁה | כַּמָּה אִירוֹנִי | , הוּצְאוּ כָּל אֵיבָרַי הַנָּשִׁיִּים | מִגּוּפִי |מַתְרִיסִים אֶת הָרֵיקָנוּת | בַּנְּשָׁמָה | וּבַגּוּף". או "לִפְעָמִים אֲנִי | מִשְׁתַּבְּלֶלֶת | כְּצָב בְּשִׁרְיוֹנוֹ | כְּגִירִית בִּמְחִילַת | חַיֶּיהָ" (מהשיר "השתבללות").
הספר גם משקיף על החיים מתצפית של אשה בוגרת, ויש בו גם נטיה לקבל דברים, שבעבר שדה הייתה יוצאת חוצץ נגדם. בשיר "שָׂבְעָה" נכתב בין היתר: "שְׁנוֹתַי | חָרְצוּ תְּלָמִים | בְּנִשְׁמָתִי | כְּהֵלֶךְ בִּנְדוּדָיו | כְּתִירוֹשׁ תּוֹסֵס | אֶת יֵינוֹ". מאותה נקודת תצפית בוגרת על החיים יש בספר התרפקות נוסטלגית על העבר: "כְּמוֹ אז | כשאהבותי הראשונות | הסמיקו לחיי | בכל פגישה מקרית | והתכלת פרחה גם לי | כך הזיות רומנטיות | מתרפקות על זכרונות".
הספר אף עוסק בנושאים ארספואטיים, שבאים לביטוי בכל ספריה של שדה בלי יוצא מן הכלל. יש בו שיר שמדבר על "לעשות אהבה עם המילים", או שיר שמדבר על התכנים, שבאים לביטוי בין השורות. הוא מביא גם שירים על התמודדות עם אובדן, החיים בזמן הקורונה ועוד.
היא מגלה כי מאז ומתמיד הייתה קנאית לשפה העברית, הרבה לפני שהפכה למורה ללשון עברית. משחקי מילים עם נכדיה ונכדותיה והמפגש עם אוצר המילים הדל של רוב התלמידים הביאו אותה לכתיבת הספר "מילים נרדפות" המיועד לילדים בגילים 12-6. בספר זה היא מעשירה את הילדים באוצר המילים בעברית, על ידי כך שהיא מציגה בפניהם את קבוצת המילים הנרדפות. אהבתה לשפה העברית ניכרת בדימויים הציוריים ובעושר הלשוני, שמועבר גם לקוראים הצעירים. כך למשל היא כותבת בספרה: "מתנה היא דורון, שי ומתת, | וילדה היא כמובן בת. | מי ששומט | הוא מי שמפיל | וענק הוא גם נפיל | אש היא נור | וקמין הוא גם תנור |. הדום הוא גם שרפרף | ומדף הוא רף".
שדה: "מילים נרדפות הן מילים, שמעידות על עושר לשוני בלתי נדלה, אך למרבה הצער ילדים רבים אינם מכירים אותן. הספר מעשיר את אוצר המילים של הילדים, כתוב בחרוזים וקליט, ובסיומו מופיע סוג של אתגר: חידון ששואל על מילים נרדפות כאלה ואחרות".
ספר הילדים "תיבת המשאלות", המתאים לילדים בגילים 8-3, גורם לדמיון הילדים להרקיע שחקים ונארגים בו יחדיו מציאות ודמיון. הספר מאפשר למשאלותיהם של הילדים לקרום עור וגידים ולהתממש, ולו לזמן קצר, באמצעות תיבה מסתורית. "נכדיי שלי, הצעירים שבחבורה, הם אלה שהביעו את המשאלות שבאות לביטוי בספר", היא מגלה לסיום.
