למה חשוב לדבר על אשפוז כפוי?
יותר מדי נושאים בחיים שלנו נכנסו לתחום הטאבו. זו תופעה עולמית, טבעית יש אומרים, אך לעיתים גם מאולצת, כפויה. ארה”ב היא דוגמא מצוינת לתרבות בה הטאבו הפך לחלק בסיס במבנה השיח אפילו בין חברים ואנשים קרובים, תחת מטריית ה”פוליטיקלי קורקט” (תקינות פוליטית)
יותר מדי נושאים בחיים שלנו נכנסו לתחום הטאבו. זו תופעה עולמית, טבעית יש אומרים, אך לעיתים גם מאולצת, כפויה. ארה"ב היא דוגמא מצוינת לתרבות בה הטאבו הפך לחלק בסיס במבנה השיח אפילו בין חברים ואנשים קרובים, תחת מטריית ה"פוליטיקלי קורקט" (תקינות פוליטית). ניתן לטעון בעד וכנגד תופעה זו על כל גווניה, אך אנו כאן נטען כנגד, לפחות באספקט אחד מאוד ספציפי – השיח על נושאים כמו אשפוז כפוי.
לא מדובר במקרים בודדים ויוצאי דופן, שכן הסטטיסטיקות המדאיגות מדברות על אלפי אשפוזים בכפייה מדי שנה במדינת ישראל. רבים מאותם מתאשפזים ימצאו את עצמם בתופעת הדלת-המסתובבת, עם אשפוזים חוזרים ונשנים, לאחר שחרור שהוביל להישנות המופע הפסיכוטי (לרוב) אשר הוביל בעבר, והנה הוא מוביל אותם שוב (ושוב) לאשפוז.
כשמדברים, לומדים, וידע זה כוח:
זה לא נעים לדבר על מחלות נפש. זה לא נעים לדבר על אשפוז פסיכיאטרי, על מחלקות פסיכיאטריות, או על מה שמכונה "בית משוגעים" או בית חולים לחולי נפש. זה אולי לא נעים, אבל זה בהחלט הכרחי, בטח כאשר מבינים שלא פחות מרבע מיליון ישראלים סובלים מסוגים שונים של הפרעות נפשיות. יש צורך לדבר על זה, יש צורך להבין את זה, יש צורך להעלות את זה על שולחן הדיונים בכל בית בישראל, כי האנשים הללו הם חלק מאיתנו, והם צריכים עזרה.
בואו נדבר על כמה מהעובדות החשובות סביב האשפוז הכפוי:
- הסמכות המכריעה לגבי אשפוז שבכפייה נמצאת בידיו של הפסיכיאטר המחוזי, כל מחוז ולשכת הפסיכיאטר המחוזי שלו
- ישנן שני מצבים – הראשון הוא אשפוז חירום ודחוף, ואילו השני הוא לא דחוף
- אשפוז דחוף בכפייה יתבצע כאשר הפציינט אובחן עם מצב פסיכוטי, כלומר עם הפרעה ברורה בתפיסת המציאות, כאשר מצב זה מסכן את חייו או את חיי אחרים. כמובן שתנאי הכרחי לכל אשפוז שנעשה בכפייה הוא כי הפציינט מסרב להתאשפז מיוזמתו.
- ניתן לערער על החלטתו של הפסיכיאטר המחוזי לגבי האשפוז הכפוי שהוא קבע, וזאת דרך הוועדה הפסיכיאטרית. כמובן שהערעור צריך להיות מנומק ומגובה, שכן הפסיכיאטר המחוזי לא יאשפז אדם בכפיה אם לא היו סימנים מובהקים לצורך באשפוז.
מה אנחנו למדים?
כאשר אדם מגיע למצב של אשפוז כפוי הוא ניצב מול קושי רב. האשפוז לא פותר את הבעיה, אלא אוסף את האדם בכח למרחב בוא הוא יקבל טיפול. במרבית המקרים האדם עצמו חווה באותו הזמן אירוע פסיכוטי. במרבית המקרים הוא ייצא מהאירוע הפסיכוטי, במוקדם או במאוחר, ולרוב על ידי טיפול תרופתי. אך מה קורה הלאה? על זה גם חשוב לדבר, אך לא במסגרת מאמר זה.
אשפוז בכפייה הוא פתרון חירום, פתרון למצב שבו אין ברירה. זה מצב עם מורכבויות מוסריות, מורכבויות רפואיות, ומורכבויות משפטיות רבות. זו לא ברירת מחדל, זה לא הנתיב הקל, לא לפסיכיאטר, לא למאושפז, ובטח שלא למשפחה הקרובה, לבן או לבת הזוג, וכיו"ב.
