אולגה דאייל - פתח תקוה

שלום רב,

מזהים את הבלבול הזה? ברגע אחד עולה אהבה חזקה ודאגה עמוקה ליקיר שלכם, וברגע שאחריו – כעס, תסכול, או סתם עייפות תהומית. ואז, כמעט מיד, מגיעה גם האשמה: "איך אני מעז/ה לכעוס או להרגיש מחנק, כשהוא זה שמתמודד עם המחלה?"
כשבן משפחה מתמודד עם מחלה מתקדמת, כל הסדר המשפחתי והאישי משתנה. המציאות הזו דורשת מאיתנו התארגנות מחדש – לא רק בלוגיסטיקה, בתרופות ובסידורים, אלא בראש ובראשונה בהחזקה הרגשית.
אבל מה עושים כשהעולם הרגשי שלנו מרגיש כמו סערה שבה כל הקולות מדברים בבת אחת?
הדילמה: הרגשות לא תמיד "מסודרים", וזה טבעי לגמרי
כשמלווים אדם קרוב במחלה, פוגשים בתוכנו מגוון שלם של קולות – חלקם סותרים, מבלבלים ומציפים. כך למשל, נרגיש:
אהבה ודאגה עמוקה לצד כעס ותסכול על המצב או על השחיקה.
פחד ועצב מהשינויים מול רצון עז לקחת אוויר ולהתרחק לרגע.
הקושי הגדול מתחיל כשאנחנו מנסים להשתיק את הקולות "הפחות יפים". אנחנו מנסים לדחוק את הכעס או העייפות כדי להיות חזקים, אבל רגשות מושתקים לא נעלמים – הם הופכים לאשמה, להצפה ולשחיקה.
המבט הפסיכודרמטי: לתת מקום לכל הקולות שבתוכנו
בעולם הפסיכודרמה והליווי הרגשי, אנחנו מתייחסים לנפש שלנו כאל "במה". על הבמה הזו עולים תפקידים וקולות שונים: יש בתוכנו את הקול המטפל והמסור, יש את הקול המודאג והמפחד, ויש גם את הקול העייף, הכועס או המתוסכל.
המטרה שלנו היא לא לבטל אף קול, אלא לתת לכולם מקום לגיטימי.
ברגע שאיננו נבהלים מהכעס או מהעייפות, אנו מפסיקים לבזבז אנרגיה יקרה על שיפוט עצמי ואשמה. הנה מספר צעדים פרקטיים שתוכלו ליישם כבר היום כדי להקל על ההצפה הרגשית:

1. משהו בעולם הפנימי: המשפט "גם וגם"
כשעולה מחשבה קשה כמו: "אין לי כוח לזה יותר" נסו להחליף את האשמה בגישה מבינה. אמרו לעצמכם: "אני אוהב/ת אותו מאוד, וגם מותר לי להרגיש עייפות ותסכול מהמצב".
ה"גם וגם" מאפשר לשני הרגשות לחיות יחד בלי לסתור זה את זה.
2. משהו בעולם המעשי: לתת תפקיד לכל קול
זהו איזה קול בתוככם זקוק כרגע לביטוי. אם הקול העייף מבקש מנוחה – שריינו חצי שעה ביום שבה אתם מפקידים את הטיפול בידי מישהו אחר. אם הקול הכועס זקוק לפריקה – מצאו מקום בטוח לפרוק אותו בשיחה עם חבר/ה, בכתיבה, או במרחב טיפולי.
3. ליצור שגרת "החזקה" לעצמכם
כשם שבמטוס מנחים אותנו לשים את מסכת החמצן על עצמנו לפני שאנו עוזרים לאחרים, כך בדיוק בטיפול בבן משפחה. שמירה על המשאבים הרגשיים והפיזיים שלכם היא לא פינוק – היא תנאי הכרחי ליכולת שלכם להמשיך ולהיות שם עבור היקיר שלכם לאורך זמן.
למצוא מרחב בטוח לעבד את הדברים
התארגנות מחדש מול מחלה מתקדמת היא מסע שאין בו תשובות בית ספר. זהו תהליך שמצריך עדינות, גמישות והרבה חמלה עצמית.
אם אתם מרגישים שהסערה הרגשית מציפה אתכם, או שקשה לכם למצוא את האיזון בין הטיפול ביקירכם לבין השמירה על עצמכם – דעו שאתם לא חייבים לעשות את זה לבד. ליווי רגשי ממוקד מעניק מרחב בטוח ומחזיק, שבו מותר להגיד הכל, לעבד את הרגשות המורכבים, ולמצוא מחדש את השקט והכוחות הפנימיים.

בברכה,
אולגה דאייל.

0546321809